ביטוח

מאמר זה שייך לקטגוריית ביטוח פנסיוני

ביטוח פנסיוני

 

ביטוח פנסיוני הוא תוכנית לצבירת חיסכון לגיל פרישה האמור להניב הכנסה חודשית, כתחליף להכנסה מעבודה (משכורת). הצבירה בביטוח פנסיוני צריכה "לפרנס" את בעלי הפוליסה עשרות שנים, ולכן צריך להיות שם מספיק כסף. 

מבט חפוז אל אוכלוסיית הזקנים בחברה חושף תמונה עגומה שכן על אף היומרה להיות מדינת רווחה, בפועל אנו רחוקים מכך שנות אור. כולנו שואפים להגיע בבוא היום לגיל בו נוכל לפרוש מכל מלאכה ולנוח בשקט ללא טרדות כלכליות. יחד עם זאת, חשוב להבין שעל מנת שנוכל לחיות ברווחה, להיות עצמאיים ולא להסתמך על קצבאות זעומות של הממשלה, עלינו לתכנן את תקופת הפנסיה ויפה שעה אחת קודם.

שימו לב כי ההבדל בין תכנון קפדני ומעודכן של הפנסיה לבין חוסר תכנון הוא מהותי ומתבטא בעשרות אלפי שקלים ואף הרבה יותר מכך. 

 

האפשרויות העומדות בפני החוסכים לביטוח פנסיוני מתחלקות ל-3 אופציות עיקריות:

קופות גמל, ביטוח מנהלים וקרנות פנסיה.

גם אם אתם חוסכים כבר באחד מהאפיקים הללו, רצוי לבדוק את מידת התאמתם לתנאים שאתם חיים בהם כיום. 

 

* כדי לעודד את ציבור השכירים והעצמאים לחסוך בביטוח פנסיוני לגיל פרישה, המדינה מעניקה הטבות מס לעמיתי ומבוטחי הביטוח הפנסיוני.

 

* כספי הביטוח הפנסיוני (פיצויים ותגמולים - עובד ומעביד) מופקדים במוסדות פיננסיים לביטוח פנסיוני, שקיבלו מהאוצר רישיון לקבל ולנהל את כספי הביטוח הפנסיוני, תמורת דמי ניהול, קרי: קופות גמל, קרנות פנסיה וחברות ביטוח.

 

ובהרחבה :

1. קופות גמל - בנקאיות וגם לא בנקאיות.

יש להתייחס אל קופת גמל כקופת חיסכון, אשר העובד והמעביד מקציבים הפרשה חודשית משכר העובד. הסכום נקבע בעת חתימת החוזה, ועומד ברוב המקרים על חמישה אחוזים המופרשים משני הצדדים. בעת הפרישה או עזיבת מקום העבודה לפני הגעה לגיל הפרישה, העובד זכאי לקבל כספים מהקופה עם ריבית ועוד רווחים.

בקופת הגמל ישנם תגמולים המגיעים לשכירים וניתן להפקידם. אלו עומדים על עשרה אחוזים, כאשר חמישה אחוזים הם של העובד והחמישה הנותרים הם של המעביד. זו היא מהות תוכנית חסכון לשעת הפרישה. יתר על כך, המעסיק יכול להפריש למען העובד בקופת הפיצויים ולתגמל אותו בכל חודש בשמונה אחוזים (8.33%) מהשכר הכללי של העובד משכר. כאשר עובד מסיים את תקופת עבודתו, הוא מקבל פיצויים אשר נצברו עבורו.

המכשול העיקרי בקופות גמל נעוץ בחוסר אפיקי חסכון נוספים. לדוגמא, ביטוח לעובד המגן עליו בעת נכות או איבוד כושר העבודה באופן זמני או באופן קבוע, על מנת למצוא מענה לכך יאלץ העובד לספסד זאת בעצמות ממשכורתו האישית.

גם עצמאים רשאים להפקיד במסלול זה, תוך כדי קבלת הקלות במס.

2. ביטוחי מנהלים - באמצעות חברות ביטוח.

בשנות ה- 50 הגו חברות הביטוח רעיון שיווקי שהוכיח את עצמו "ביטוח מנהלים", שהוא בעצם רכישת תנאי הפרישה לעובד שכיר (ולאו דווקא מנהל...) במסגרת תכנית ביטוח חיים. השם האטרקטיבי הוא למעשה שילוב של ביטוח חיים ריסק למקרה מוות + מרכיב חיסכון לגיל פרישה שאותו ניתן למשוך בסכום חד פעמי או במשיכות חודשיות המהוות קצבה . קהל היעד של התוכניות היה שכירים שלא היו מאוגדים במסגרות הקיבוציות או שהכנסתם הגבוהה היתה מבוטחת רק בחלקה בקרנות הפנסיה והם ביקשו לרכוש בעצמם כיסוי נוסף.

באפיק זה, בניגוד לאחרים, החוסך נהנה מפרי חסכונותיו שלו ואין סבסוד צולב כמו בקרנות פנסיה או אחידות תנאים כמו בקופות הגמל. יש גם לזכור כי מדובר בחוזה ביטוח המחייב את החברה, שלא כבאפיקים האחרים שבהם החוסך נתון לשינויים אפשריים במדיניות הקרנות.

3. קרנות פנסיה - באמצעות הקרנות הותיקות שמקורן בהסתדרות העובדים (כדוגמת "מבטחים", "מקפת" ואחרות) וקרנות פנסיה חדשות מאוזנות שהוקמו בעקבות החלטת הממשלה מ-29.3.95.

קרן פנסיה מקיפה כוללת פנסיית זקנה, דהיינו תשלומים חודשיים לכל החיים למבוטח וכן שני מרכיבים חשובים נוספים: קצבת נכות במקרה של אובדן כושר עבודה וגמלת שאירים לבן או בת הזוג לכל ימי חייה. חסידי הקרנות טוענים, כי מבחינת העמית בקרן זהו היתרון החשוב של אפיק החיסכון הפנסיוני בקרן פנסיה: הבטחת הכנסה חודשית קבועה לגמלאי בפרישתו ולשאיריו במקרה מוות. כמו כן, חלק מסכומי ההשקעה מבוטחים על יד רשת ביטחון ממשלתית.